בראשית פרק כט'

מאת: נורית גאל- דור

פשט הפרק:
יעקב אבינו יוצא לחרן בשליחות הוריו ולאחר חלום הסולם אף בשליחות ד' .בהגיעו לחרן הוא רואה באר בשדה,עדרים רובצים, מחכים שיתאספו כולם כדי להצליח לגלול את האבן הגדולה מעל פי הבאר ולהשקות את הצאן. יעקב פותח בשיחה עמם על אודותם ועל אודות לבן ותוך כדי שיחתו עמם רחל באה. כאשר ראה יעקב את רחל ואת הצאן הוא ניגש לבאר והצליח לגלול לבדו את האבן הגדולה. הוא השקה את צאן לבן, נשק לרחל ובכה. לאחר מכן סיפר לה מיהו והיא רצה בהתרגשות לספר לאביה על בואו של אחיינו יעקב. לבן רץ לקראתו לא מאהבת יעקב אלא מאהבת עצמו (רשי לפס' יג').. כך גם קיבלו בקרירות ובחוסר ברירה )בהשוואה ליחס לו זכה אליעזר בבואו לשם, עיין פירוש באר מים חיים). יעקב בבואו לבית לבן ניסה ל'הפשיר את הקרח' "ויספר לו את כל הדברים האלה" שקרו עִמו ושבגללם הגיע אליו. הביטוי "את כל הדברים האלה" מופיע גם במתן תורה )שמות כ א( על כן ניתן ללמוד מכאן שיעקב "סיפר לו שעתידין זרעו לקבל את התורה וזה עיקר עבודתו בעולם" )קול שמחה לפרשת ויצא(. מכאן שיעקב ניסה להפגיש את לבן עם ערכו האידאלי של העולם ועם מגמתו להוביל את המציאות אל אושרה האמִּתי. "וישב עמו חֹדש ימים" בשיתוף פעולה פורה בעסקיו של לבן (עפ"י הנצי"ב –לבראשית כז מד).  לבן לא היה יכול להכיל בקרבו את המציאות שיעקב עובד לשם שמים ועל כן האיץ בו "הגידה לי מה משכֻּרתך". יעקב ביקש לעבוד ברחל שבע שנים אך בתום שבע השנים לבן רימהו והחליף את רחל בלאה. כך נאלץ יעקב לעבוד שבע שנים נוספות בעבור רחל. לאחר נישואיו ללאה ולרחל בהפרש של שבוע, ילדה לאה ליעקב את ראובן, שמעון, לוי ויהודה אך רחל נשארה עקרה.

מעמיקים מבט:
מדוע כל כך חשוב לתורה לציין שרחל באה כאשר יעקב "עודנו מדבר עמם" עם אנשי חרן, לא רגע לפני –
ולא רגע אחרי?. לאחר שיעקב הוכיח את אנשי חרן על רביצתם במקום לטפל בצאן הם ענו לו  "לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקינו הצאן" ובדיוק אז באה רחל. בתשובתם ליעקב יש שינוי מגוף ראשון לגוף שלישי. השינוי משקף את תפיסתם החברתית, את יחסם לציבוריות: אנחנו זקוקים להם כדי לשרת את האינטרסים שלנו. האגד הציבורי באומות העולם הוא אמצעי לסיפוק הצרכים של הפרט: הגנה ביטחון וכלכלה, ואין לו ערך מצד עצמו. ]הרב קוק, משפט כהן עמ' רעג סעיף קכד[.
בעם ישראל אין הדבר כן, האגד הציבורי מביע את שם ד'  כפי שרואים זאת בהבלטה ביפתח. יפתח היה בן אישה זונה והתלקטו סביבו אנשים ריקים, כלומר לא היה במעלה מופלגת של תורה ויראת שמים בלשון המעטה. אך בבואו להילחם בבני עמון נאמר: "וילך יפתח עם זקני גלעד וישימו העם אותו עליהם לראש ולקצין וידבר יפתח את כל דבריו לפני ד' במצפה" (שופטים יא יא) שואל רש"י: 'מה ליפתח ולשם ד'?  ומשיב:" שהשכינה שורה על רוב ציבור".
"ורחל באה עם הצאן אשר לאביה כי רֹעה היא" והלא ברור מאליו שהיא רועה כי באה עם הצאן!?- המילים "כי רֹעה היא" משקפות את תכונתה של רחל. באישיותה היא מגלמת ציבוריות מסוג אחר שבה אין הפרש בין 'אנחנו ל-'הם' מצד אחד היא רועה, אבל מצד שני היא גם רחל כבשה, אחדות גמורה בין – הפרטים ובין הכלל. רחל מייצגת ציבוריות שבה כל הפרטים מהווים גוף אחד ממש, כיוון שהם ביטויים של נשמה אחת של שם ד' המופיע בכל הפרטים יחד. "ואהבת לרעך כמוך אני ד'"  שם ד' הוא המהות –הערכית העושה את כל ישראל חברים, הוא עמוד השדרה האידאלי של הציבוריות הישראלית.
רחל מופיעה תוך כדי שיעקב מדבר עם אנשי חרן ללמד שבה גלומה תשובת המשקל לציבוריות הרדודה שבאומות העולם כפי שהיא באה לידי ביטוי בתשובתם של אנשי חרן ליעקב (עיין בהרחבה 'בית אלהי יעקב' א', נ' גאל-דור עמ' 88-76).